מעצר עד תום ההליכים

מעצר עד תום ההליכים הוא שלב נוסף במשפט הפלילי.

בשלב זה התביעה מבקשת להחזיק נאשם, כלומר חשוד שהוגש כנגדו כתב אישום, מאחורי סורג ובריח עד לסיום ההליך הפלילי כולו.

בית המשפט לא יורה על השמתו של נאשם מאחורי סורג ובריח עד לסיום ההליך הפלילי בעניינו אלא אם יתקיימו התנאים הבאים:

תחילה על התביעה להצביע על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום. במידה והתביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הצביעה על קיומן של ראיות לכאורה הרי שבית המשפט יורה על שחרורו של הנאשם.

בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, בית המשפט יצווה על החזקתו של נאשם במעצר עד תום ההליכים, רק במקום שהוא סבור – על סמך הראיות שהוצגו לו – כי נתקיימה לפחות אחת משלוש עילות המעצר הבאות:

"סיכון" לשיבוש הליכי משפט. קרי, כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

עילת המסוכנות לפיה קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה.

מסוכנות של פגיעה בבטחון הציבור מכוחה של חזקה שבחוק הנעוצה בחומרת אחת מן העבירות הבאות -  עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם, עבירת בטחון, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים,    עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם, ועבירת אלימות בבן משפחה.

תפקידו של עורך הדין בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוא לשכנע את בית המשפט מדוע התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה לפיו עליה להצביע על ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

לחילופין, על העורך דין לשכנע את בית המשפט מדוע עילות המעצר אשר עליהן הצביעה המדינה אינן מתקיימות ולחילופי חילופין מדוע ניתן לאיין אותן באמצעות שחרור הנאשם בתנאים מגבילים.

פסיקת בית המשפט העליון קובעת, באופן חד משמעי, כי על בית המשפט לבחון שחרורו של נאשם בתנאים מגבילים אף אם מיוחסות לו עבירות חמורות. יחד עם זאת בשנים האחרונות ניתן להצביע על מעצרים עד לתום ההלכים בסוגי עבירות מסוימים כדוגמת עבירות מין.   

למידע נוסף ולקביעת פגישה פנו אל משרדנו על מנת לשוחח עם עו"ד אביחי חג'בי בנייד שמספרו 054-2200852 או בטלפון המשרד שמספרו 072-2345521.